זה יהיה ביתי: פרק רביעי – הופעת אורח של דוסטייבסקי, המינגווי ואחרים

פעם הייתי קוראת סארטר וקאמי. דוסטייבסקי והמינגווי. גיבסון וסטפסנסון. יונה וולך ודוד אבידן.

היום אני קוראת אך ורק את הקטלוג של איקאה. משווה גרסאות ביו 2011 ל2010 לאינטרנט. משרטטת מבט-על ומבט חזיתי.

החדשות הטובות בעירבון מוגבל הן שמתוך 20 אופציות ב5 קטגוריות שהיו לו, הקורא התכנס לאחת, מקסימום שתיים. העירבון המוגבל הוא כי יש סבירות של 30% שעד הערב זה יעבור לו.

החדשות המעצבנות הן שהשמאי החליט שהוא צריך איזה טופס ("דף מידע תכנוני" אם זה מעניין אתכם) ובגלל שהבנין הוא בנין לשימור אז המידע הזה לא פתוח לציבור וצריך לבקש אותו מהעירייה אחרי החג, תהליך שעלול לקחת עד חודש. ולכן, ביום ראשון בשמונה בבוקר יתייצבו הקורא והמתווכת המסורה רוזה לעשות, כמו שרוזה מכנה זאת, חנדלך לפקידי מנהל ההנדסה בשאיפה לקבל את התדפיס הזה במקום.

אם הכוכבים יסתדרו בשמיים, הרוחות הטובות ישרו עליינו, ואלת המזל תאיר לנו פנים, ביום שלישי נגיש את כל המסמכים למשכנתא.

ועכשיו, תמונות:

זה יהיה ביתי – פרק שלישי: שמאי ומרתה סטיוארט

היום נפגשים עם השמאי בדירה כחלק מתהליך המשכנתא. כמה מבאס זה יהיה אם הוא יעריך את הדירה במלא כסף פחות, ולא רק ב10 אחוז הסטנדרטיים ששמאים תמיד מורידים? מאד. מאד מבאס. אבל גם לא באמת מבאס. אם הייתי קונה דירה להשקעה זה היה מבאס אותי יותר. אבל זו הדירה שאני רוצה שבה יתנהלו החיים שלי, הערך שיש לה עבורי הוא בהכרח גבוה יותר מהערך שהשמאי יתן לה.

מוצאת את עצמי יושבת עם מחברת חשבון וסרגל מול הקטלוג של איקאה ומשרטטת אופציות למטבח. רוקנרול בייבי. יש בקיטור הנפוץ על התברגנות בעקבות רכישת דירה ושיפוצה משהו כל כך עיוור – עד חתימת החוזה הייתי ניהליסטית פורעת עול שהסתייגה מכל מוסכמה חברתית באשר היא וברגע החתימה הפכתי למרתה סטיוארט. לא, גם ככה אנחנו בורגנים קטנים מאד שמנהלים את החיים שלנו בנתיבים הסטנדרטיים. עם זאת – עדיין מוצאת את עצמי לפרקים מרגישה קצת פתטית מסביב לכל העיסוק הזה באיקאה ומטבחים.

אבל זה כיף. זה כיף לתכנן את המטבח שלך ולדמיין איך החיים שלך יראו בו. כיף לדמיין איך תראה הספה בשעות אחה"צ כשרואים את השקיעה מהמרפסת. כיף לדמיין קפה של בוקר במרפסת שירות מלאת עציצי תבלין. להבדיל מכל שאר התהליכים שקשורים לדירה הזו, זה תהליך שיש לו גם פייבאק מיידי ולא רק סבל והצקות.

בפוסט הבא: תמונות מהדירה (טרום שיפוץ כמובן)

זה יהיה ביתי: פרק שני – טו נישה אור נוט טו נישה

דב כרמי
בבנק למשכנתאות לודמילה מחייכת ומרגיעה אותנו, משנה את פריסת המשכנתא כל שחלק יהיה ל5 שנים במקום ל7 שנים וחוסכת לנו 0.8 אחוזי ריבית. ואז היא נותנת לי לחתום על ערימת ניירות שמכילה את המשפט: "הובא לידיעתי שאני ובני ביתי עלולים להישאר ללא קורת גג". מרגיע.

הקורא פותח את הניירות שהגיעו מהגנזך ומגלה שהבנין תוכנן על ידי דב כרמי. מרגע זה ואילך הבית עלה מדרגה ומעתה הוא חלל מקודש. משמעות: כל שינוי הופך להיות מסע התחבטויות ועצבים פתלתל פי עשר.

הקורא ואבאשלו עושים עוד סיבוב בדירה. הקורא חוזר עם מסקנות רדוקציוניות (לא צריך לשבור שום קיר). הקורבן שיעלה לעולה: הנישה במטבח, החלק האהוב עלי בבית.

חוטפת קריזה. נכנסת למוד של "במילא לא מקשיבים לי אז תעשה מה שאתה מבין ותעזוב אותי" שארבע שניות אחר כך מתחלף ב"אבל אני לא מבינה למה לא ככה וככה וככה". קונסיסטנטיות היא שמי האמצעי.

מנסים להבין אם אפשר להכנס לבית כמו שהוא ולשפץ אחר כך. מצד אחד: דבילי לא לשפץ עכשיו כשהדירה עומדת ריקה. מצד שני: רוצים לגור בדירה ולדעת איך היא מרגישה לפני שמתחילים לעשות שינויים. ראינו מספיק דירות שעשו בהם שיפוץ "אדריכלי" והם נראות כמו תחת. לא רוצים להיות שם.

יש עוד שלושה שבועות בערך עד שהשיפוץ יוכל להתחיל בפועל. שוקלת כדורי הרגעה.

זה יהיה ביתי: פתיחה ופרק ראשון

Schrodinger's lolcat

בשעה טובה, אחרי רכבת הרים רגשית מטלטלת חתמנו חוזה על דירה. (זעיר בורגנות היר ווי קאם). מאושרים, נרגשים, חשים הקלה אנחנו מביטים אל העתיד. ואתם יודעים מה יש בעתיד? (המיידי, לא זה שבו השמש מסיימת לשרוף את כל המימן שלה ונכבית). ובכן, העתיד צופן בחובו את החור השחור הידוע בטעות בשם שיפוץ.

מרכיבים: תקציב מוגבל עד בלתי קיים, שני אבאים עם גישות הפוכות ומטרה משותפת, החוש האסתטי חסר הפשרות של הקורא, ויכולת ההדחקה האינסופית שלי.

מערכה ראשונה, בה אנחנו מנסים להבין איפה נשים פינת אוכל.

הולכים עם אבאשלי לראות את הדירה ולהעריך את השיפוץ. החדשות הטובות הן שהוא אוהב את דלת הכניסה וחושב שהדירה במצב תשתיתי ממש טוב. גם המספרים שהוא זורק לאוויר פחות גרועים ממה שחשבנו. החדשות הרעות הן שמסתבר שמחשבות על שיפוץ דירה הן קצת כמו פיזיקה קוונטית או פילוסופיה פרה-קאנטיאנית. אי אפשר לדעת מה נתון על סמך הפעלת שיקול דעת רציונלי, צריך לחכות לבחינה אמפירית. [קיו תגובות נזעמות על חוסר הבנה משווע בפיזיקה או בפילוסופיה. אני מבינה אתכם אבל זה מתאים לי למטפורה]. על פניו, אין הבדל משמעותי במטראז' בין הדירה שאנחנו גרים בה היום ובין הדירה שנרכשה, אבל חוקים נסתרים של חלל וזמן מביאים אותנו למצב שבו ככל שאנחנו שוברים (תיאורטית, בסקיצות בפריהנד) יותר קירות, ככה יש לנו פחות מקום.

שירותים במקלחת זה טוב או רע? ועל זה שהמדיח צריך להיות רחוק מהתנור כדי שהדלתות שלהם לא יתנגשו חשבתם? אני רוצה אריחים קטנים וירוקים, הקורא תמיד חלם על אמבטיה לבנה בוהקת. צריך ארכיטקט. ארכיטקט לא יעזור. אין כסף לארכיטקט. מוציאים מלא כסף על דירה, אז בואי נשקיע כבר בארכיטקט.

36 שעות חלפו מאז החתימה ושנינו כבר מיואשים. מחר מערכה שניה: עם אבאשלו בבנק למשכנתאות.

דרך אגב, תראו איזה מטבח מגניב: (הוא מכאן)

לופט לו היה לי

19-09-2010


לפני יומיים הקורא ואני סגרנו 14 שנה יחד
והשיר היחיד שמצאתי הוא 14 שנה של רובים ושושנים
שהוא בדיוק ההפך מאיך שהיו 14 השנה האלו.
אז אני לא אצטט אותו

13-09-2010


על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.

ליל חניה / נתן אלתרמן

פרופס לדנג'ס ושגיאבי על דיון החניה הפואטי הבוקר

מחשבות על פרסונה*

אם עיסוק בשיווק במדיה חברתית מבאס אתכם זה הזמן להפסיק לקרוא. חזרו מחר לעוד אפיזודה של הדיילי אאוטפיט.

נדושה ונידונה עד זרא היא התובנה שהשיווק ה"חדש" וה"חברתי" (הווה אומר: הנתמך על ידי, ומשתמש ב, רשתות חברתיות) מבוסס על כנות, יצירת שיחה עם הקהל וקיום קשר אמיתי ואותנטי עם המשתמשים.

קצת פחות מטופל הוא המתח שבין הכנות והאותנטיות שאמור לשדר הממ"ח ובין היעדים והמגבלות שהמותג/חברה אותה הוא משווק מטילים עליו והעובדה שהאפשרות להיות באמת אותנטי וכו' לא באמת קיימת כי יש דברים שאי אפשר לומר, יש שפה שאי אפשר להשתמש בה ובגדול – צריך להזהר.

אני לא הולכת לפצוח פה בדיאלוג על כמה מיושנת היא הגישה הזהירה של המותגים וכמה עולם ישן זה ואיך צריך לחשוף ולחשוף וכי זה העולם שאנחנו חיים בו. לא, זה לא העולם שאנחנו חיים בו, ולמותג עדיין יש את החובה והזכות לתחזק את האופן שבו הוא רוצה שהעולם יתפוס אותו.

אז נשאלת השאלה: איך אפשר גם לקיים אסטרטגיית מדיה חברתית אמיתית כנה ואותנטית וגם לשמור על המותג שאת צריכה לקדם בלי לפגוע בו על ידי חשיפת יתר או התנהלות "בלתי הולמת"?

[מאמר מוסגר: אני לוקחת כאן כמובן מאליו שכולם יודעים ש"שווקים הן שיחות" ושהדרך הנכונה לנהל אסטרטגיית מדיה חברתית היא לתת לקהל שלך מישהו להתחבר אליו (אינגייג'מנט יענטו) ולדבר איתו]

בשביל זה יש פרסונות.
מה זה?
פרסונה, באחת מהגדרותיה, היא התפקיד החברתי של האינדיוידואל, או במילים אחרות: הפנים שלובש על עצמו האדם במפגשו עם החברה. תחשבו על זה רגע ותבינו שבכל סיטואציה חברתית אתם מתנהגים קצת אחרת (עבודה, חברים, בן זוג, משפחה). כל שילוב כזה שלכם עם סיטואציה חברתית הוא פרסונה אחרת שלכם. לא מדובר פה על צביעות, כי כל הפרסונות האלו הן תוצרים אותנטיים של האישיות שלכם, אלא על יכולת תפקוד במסגרת חברתית שלוקחת בחשבון את החוקים והמגבלות של המסגרת.

הפרסונה היא התוצר של התאמת האינדוידואל שאתם לסביבה החברתית שאתם מתפקדים בה.

ככזו, היא המנוע הנכון לשיווק חברתי. כי היא נותנת למשווק ליצור נקודת התייחסות אמיתית, (כנה, אותנטית וכל השיט הזה), עבור הקהל שלו ועדיין לתפקד בתוך כללי הסיטואציה המתחייבים מתפקידו כמייצג מותג.

*אני מלמדת בסמסטר הקרוב קורס על שיווק למדיה חברתית בבין תחומי בהרצליה, וכחלק מבנית מערך השיעור אני עושה בריינסטורמינג כאן.

12-09-2010


זמן מוגדר על ידי שינוי ותלוי בו. משמעות הזמן הנה היכולת התאורטית של מיקום גורמים שונים במציאות ותכונותיהם להיות אחרים ממה שהנם, באופן שאינו פרדוקסלי.

זמן
שעון חורף. בההה