לפדות את הצ'ק


חזרנו ביום שישי מ3 ימים בצפון – נסענו אני והילדים (הקורא נשאר בבית לשמור על המבצר) עם חברה ושתי הבנות הקטנות שלה (כמעט 5 ושנה ו7 חודשים), ישנו אצל אחותי (היה צפוף וכיף), השתכשכנו באגם, ישבנו על גדות הבניאס ואפילו עשינו קאייקים בחצבאני עם כל שאר עם ישראל. בשלנו קצת, אכלנו קצת בחוץ, ישנו עד מאוחר בבוקר ונחנו בצהריים. היה נהדר.

אני כותבת כאן די הרבה מחשבות על גידול ילדים, הפעם המחשבה שלי ממש פשוטה – שלושת הימים האלו היו מוצלחים במיוחד כי הם היו קצירת הפירות של כל השנים האחרונות – של השנים של לקום מוקדם מדי, לרדוף אחרי ילדים שעושים שמות בבית ובחוץ, להיות אלרט בכל רגע נתון, להרגיע, להפריד, לכעוס, להשלים. התענוג בלהנות מחברתם של שני אנשים חמודים ומצחיקים, שמתייחסים בכבוד לזולתם ולסביבתם, שאוהבים אחד את השני, שיודעים להנות מדברים פשוטים, שכיף לדבר איתם, היה התענוג הכי גדול. אני מחזיקה לנו אצבעות שזה רק ימשיך ככה.

"חופש זה יופימיזם ללעבוד מהטלפון"*

דן-יה פרסמה היום את הטייק שלה על חידת ההגיון רבת השנים איך אי אפשר להיות הורה עם קריירה ולגדל ילדים בארץ אז לכו תקראו אותו.

ועכשיו: לוגיסיטיקת ילדים למתקדמים

נקודת המוצא

שני ילדים בבית ספר = מה1 ליולי הם בחופש.

קייטנות

  • מחזור אחד של קייטנה עולה, אחרי הנחת אח נוסף, 3500 ש"ח
  • זה כמובן רק עד השעה 13:00 – כי כל החברים שלהם הולכים הביתה ב13:00 ואני לא אשאיר אותם לבד שם
  • מטפלת שתהיה איתם מ13:00 עד16:00 3 ימים בשבוע (ביומיים האחרים הסבתות לוקחות), עולה עוד כ900 ש"ח לכל התקופה הקייטנה
  • עד כאן – הצלחנו להגיע לאיזשהו דמיון לשבוע עבודה רגיל וזה עלה לנו רק 4400 שקל

הצלחנו להגיע ל20 ליולי! נטפח לעצמנו על השכם, ונפסיק להדחיק את העובדה שיש עוד 5 שבועות של חופש גדול לפנינו, ואין יותר קייטנות כי זה יקר מדי וגם כי לילדים מגיע לישון עד מאוחר בחופש הגדול.

סבתות ואחרים
זה הזמן לשבת עם הסבתות לשיחת לו"ז. סבתא מספר אחת תקבל את הילדים לחזקתה לשבוע מיד שכתסיים לעבוד בתחילת אוגוסט, ירד לנו שבוע. סבתא מספר שתיים מקבלת יום פה ויום שם מרווחים על פני כל השבועות. הקורא מקבל שלושה ימים, האח וחברתו מקבלים שלושה ימים, אני לוקחת שבוע חופש ועוד יום פה ויום שם. מסתמן שהצלחנו!

בלת"מים
לפתע, סבתא מספר שתיים נוסעת לחו"ל ל10 ימים – חייבים לשנות את הלו"ז. אז חצי יום בבית עם הקורא, חצי יום איתי במשרד, עוד יום חופש לי עוד יום חופש לו, גם אח שלי יצטרך לקחת עוד אחד וביום חמישי בדרך לצילומים ברכבת נוריד אותם בבנימינה אצל סבתא מספר אחד ונאסוף אותם בחזור.

חופש
היום הגדול הגיע! היום אני סופסוף יוצאת לשבוע חופש. זתומרת, התכוונתי, רק יש לי עוד חצי יום היום במשרד לסגור כל מה שאפשר לפני שאני הולכת, ומחר להגיע לשם לפגישה שלא סובלת דיחוי, אבל זה רק שעה והם יעסיקו את עצמם אצלי במשרד בינתיים, וכמובן ששלחתי לעצמי כעשרה מיילים של משימות לערב כי לא הספקתי לסיים את זה. שלא לדבר על זה שאבדוק מיילים לפחות אחת לשעה, מן הסתם אענה לטלפונים סמסים וכדומה.

אז ככה זה נראה. זה לא צריך להראות ככה. ראוי שתהיה דרך שאוכל, גם באוגוסט, למצוא איזון בין הילדים שלי לבין העבודה שלי**. זה מצריך שינוי עמוק מאד באופן שבו אנחנו מתנהלים כחברה. זה מצריך יכולת תכנון קדימה, זה מצריך שינוי סדרי עדיפויות, וזה כנראה לא יקרה כבר במשמרת שלי, אבל בשביל כל מי שהולך להכנס למערכת הזו בשנים הקרובות, כדאי מאד שזה יקרה.

* כן, אני מצטטת את עצמי.
**כאן המקום לדיסקליימר שהעבודה שלי היא אחד המקומות המפרגנים ביותר בכל מה שקשור לילדים, אם זה ימי מחלה, אם זה חופש, ואם זה להביא אותם למשרד