לפדות את הצ'ק


חזרנו ביום שישי מ3 ימים בצפון – נסענו אני והילדים (הקורא נשאר בבית לשמור על המבצר) עם חברה ושתי הבנות הקטנות שלה (כמעט 5 ושנה ו7 חודשים), ישנו אצל אחותי (היה צפוף וכיף), השתכשכנו באגם, ישבנו על גדות הבניאס ואפילו עשינו קאייקים בחצבאני עם כל שאר עם ישראל. בשלנו קצת, אכלנו קצת בחוץ, ישנו עד מאוחר בבוקר ונחנו בצהריים. היה נהדר.

אני כותבת כאן די הרבה מחשבות על גידול ילדים, הפעם המחשבה שלי ממש פשוטה – שלושת הימים האלו היו מוצלחים במיוחד כי הם היו קצירת הפירות של כל השנים האחרונות – של השנים של לקום מוקדם מדי, לרדוף אחרי ילדים שעושים שמות בבית ובחוץ, להיות אלרט בכל רגע נתון, להרגיע, להפריד, לכעוס, להשלים. התענוג בלהנות מחברתם של שני אנשים חמודים ומצחיקים, שמתייחסים בכבוד לזולתם ולסביבתם, שאוהבים אחד את השני, שיודעים להנות מדברים פשוטים, שכיף לדבר איתם, היה התענוג הכי גדול. אני מחזיקה לנו אצבעות שזה רק ימשיך ככה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים