חינוך, סוציאליזם ואחוות עמים, כלומר, אחריות הורית

בהמשך לדיון הפורה בטוויטר על מערכת החינוך הציבורית מול הפרטית, הנה מחשבותי ביותר מ140 תווים.

טוב, הרבה יותר מ140 תווים, לקצרי הקשב – סיכום מנהלים קצר:

  • אני מאמינה גדולה במערכת חינוך ציבורית, במחויבות של הציבור להקנות חינוך בסיסי נכון וטוב לכל אחד, בלי קשר לאמצעיו.
  • כדי שמערכת חינוך ציבורית תוכל להתקיים בצורה ראויה לשמה היא צריכה תקצוב נאות וניתוק מפוליטיקה
  • הפקרה של מערכת החינוך הציבורית תוביל לכך שאף אחד מאיתנו לא ירצה לחיות פה (כן, אפילו יותר מעכשיו)
  • מערכת החינוך הציבורית היא בשום מקרה לא תחליף לאחריות ההורים על החינוך של הילד שלהם, הן חינוך במובן של הקניית ידע והן חינוך במובן של הקניית ערכים.

אוקי? אתם יכולים ללכת עכשיו. אלא אם בא לכם להישאר לעוד איזה 40 פסקאות

ערכים שמקנים לך בגיל צעיר קשה מאד לעקור אחר כך, לא משנה כמה העולם סביבך משתנה. זו כנראה הסיבה שאני, קיבוצניקית במקור, מאמינה גדולה בסוציאליזם. סוציאליזם במובן של אחריות החברה על הפרט, של חלוקת משאבים נכונה שרואה את כל הקהילה ולא רק את טובתו של פרט זה או אחר. אני מאמינה שמערכת כזו מצמיחה בסופו של דבר הרבה יותר יציבות ומגדלת מתוכה פרטים יותר סוצייאלים ופחות עוינים. אנשים שיכולים להשתלב במארג של חברה ולהפוך את העולם שאנחנו חיים בו למקום טוב יותר.

חינוך פרטי הוא דבר מפתה מאד. למה לי לשלוח את הילד שלי לגן החיות שנקרא מערכת החינוך הציבורית, בו מורים עילגים וחסרי מוטיבציה ילמדו אותו לחשוב בתבניות, לציית לכללים עיוורים ולהפוך ל[פאוזה לפני קלישאה איומה] “עוד לבנה בחומה”? אני אשלח אותו למערכת חינוך פרטית, בו הוא ושכמותו יוכלו ללמוד אפלטון בנחת ולשחק קריקט. שם הוא יוכל להגשים את מלוא הפוטנציאל שלו בלי להלחם על תשומת הלב של המורה התשושה שלו עם הבריון הכיתתי, ההיפראקטיבית הלא מאובחנת וההוא שלא קראו לו סיפורים לפני השינה.

אבל אני לא מאמינה בחינוך פרטי. משתי סיבות עיקריות:

  1. בתי הספר הפרטיים לא טובים יותר מהציבוריים בכל הקשור ל”בעל זבוביות” של חברת הילדים. גם שם יש משחקי כח, אינטריגות, מנודים ומקובלים, וגם שם המבוגרים האחראים לא יכולים למנוע את זה.
  2. הבעיות של מערכת החינוך הציבורית נובעות מהעובדה שחינוך נדחק למקום כל כך עלוב שלא הייתי משכנת בו את האוגר שלי בסדר העדיפות ה”לאומי”. העברת כל אלה שיכולים לחינוך פרטי רק תחמיר את המצב הזה.

ברור שכשיש 40 ילד בכיתה, הרמה יורדת. ברור שכשהוראה היא מקצוע שהולכים ללמוד כל אלו שלא התקבלו לשום דבר אחר או לחלופין כל אלו שרוצות להיות בבית באחת אז לא רק שהרמה יורדת, אלא גם הילדים לומדים לבוז למורים שלהם. וברור שכששיקולים פוליטיים מכניסים הנחת תפילין למקצועות החובה אז גם ההורים לומדים לבוז למערכת.

אבל לשאת על נס את החינוך הפרטי כפתרון זו לא תשובה. כי המשמעות של זה היא הפקרת כל אותם ילדים שלא יכולים להרשות את זה לעצמם למערכת שרק תלך ותהיה יותר ויותר רקובה. הוצאת כל הכוחות החיוביים ממערכת החינוך הציבורית תיצור גטאות של אנשים בלי חינוך בסיסי לערכים, בלי יכולת בסיסית להתנהל בעולם שהולך ונהיה טכנולוגי ותייצר מעגל מרושע שיהיה קשה מאד לשבור.

כי זו המטרה של חינוך. המטרה של חינוך היא לרומם אותך אל מעבר למה שהחיים ברנדומליותם הקצו לך. בין אם נולדת לאבא שיכור ואמא חסרת אונים והצלחת לגמור תיכון ולהתארגן על חיים יציבים ובין אם נולדת לחתן פרס ישראל ופרימה בלרינה והצלחת לקבל פרס נובל לשלום. חינוך טוב אמור לגרום לך לשאוף הלאה, לדעת עוד, ובו בזמן לגרום לך להיות בנאדם. להיות ערכי, הומני, חלק תורם למארג החברתי שסביבך.

לבחור בחינוך פרטי משמעותו שכשהילד שלך יצא מהמערכת הנפלאה שבחרת לו הוא עשוי להיות מוקף בהמון אדם נבער מדעת. אנשים שאתם הוא לא ירצה להקים קהילה. עבורי, חינוך סוציאליסטי אנד אול, חשוב לטפח את הקהילה שאתה רוצה לחיות בה בדיוק בגלל שאתה צריך לחיות איתה אחר כך.

נקודה אחרונה: מערכת חינוך ציבורית או פרטית, מתוקצבת או לא מתוקצבת, היא לא תחליף לתפקודו של ההורה. יש מגמה כזו בשנים האחרונות של הורים שחושבים שמי שצריך לחנך את הילדים שלהם זה בית הספר. לא. בית הספר יכול לעזור כשהורים לא מתפקדים, הוא יכול להקנות סדר ומשמעת והרגלים באופן מוגבל. אבל אם אתה, הורה נאור, לא תתן לילד שלך את מה שהוא צריך ממך: גבולות, העשרה, שיחה, אתגרים, בית הספר ציבורי או פרטי, לא יעשה את זה בשבילך.

10 תגובות על הפוסט “חינוך, סוציאליזם ואחוות עמים, כלומר, אחריות הורית

  1. עוד במהלך הדיון בטוויטר ידעתי הסכמתי איתך אבל אני שמח לקרוא את הפוסט כי ביותר מ-140 תווים זה עובר הרבה יותר טוב. אני מסכים עם הכל, ובעיקר עם שתי הפסקאות האחרונות, שהן חשובות במיוחד.

  2. הפסקה הלפני אחרונה עשתה לי צמרמורות של חרדה.

    אני (לצערי) מסכימה איתך לחלוטין, מה ששוב הופך אותנו לפראיירים שהננו ואת ילדינו לבשר תותחים?

  3. אויש, אני אסביר את המשפט האחרון:
    אנחנו מגדלות כנראה עוד דור של ילדים שלא ידחפו בתור ויחשבו על הזולת בבחירות שהם עושים בחיים.

    זה כנראה טוב, אבל אולי רק כי אני לא מכירה דרך אחרת.

  4. דן-יה: כן, דווקא הבנתי אותו. וכן, אנחנו מגדלות דור כזה. ולא, לא הייתי רוצה לגדל דור אחר. חשוב לי נורא שהם יצאו בני אדם טובים והוגנים ומתחשבים. יותר משחשוב לי שהם יהיו עשירים או בעלי השפעה. נאיבית,נו.

    ערן: תודה, שמחה לשמוע.

  5. כן! מילה במילה מה שאני מאמין בו. גם על חובת המדינה, חובת מערכת החינוך, החובה החברתית לתת כלים שווים לכל הילדים, כולל ובמיוחד "מעמד סוציואקונומי נמוך" והכי חשוב, מה שהרבה הורים בדור של הורי ואפילו חברי לא מאמינים בו- אחריות ההורה לכל חינוך שמקבל ילדו.

  6. תיארת יפה מאוד את התחושות שלי בנושא. אני רק רוצה להוסיף משהו לעניין הבוז שרוחשים תלמידים והורים למערכת החינוך הציבורי: כאשר שר החינוך שולח את ילדיו ללמוד במערכת החינוך הפרטית, קשה מאוד שלא להרגיש את חוסר האמון שהוא חש כלפי הפירמידה שבראשה הוא עומד. אם בסערים נפלה שלהבת וגו'.

  7. שירי, כתבתי מגילה ומחקתי אותה
    קראתי את הפוסט הזה לפני כמה ימים, (הילדים בני 21 19 14 11)
    זה יצא ככה שיש לי נסיון בחינוך פרטי (ביפן, לא עם הרבה ברירות מן הסתם) וחינוך בארץ, (או לא, ממש לא פרטי)
    (עצרתי, וקראתי קצת באודות וראיתי תמונות של מלאך ישן ואני ממשיכה)

    זה כמו שאת אומרת, אחריות הורית, הם בני אדם שניה אחרי שהם יוצאים מהבטן, אני מתייחסת אליהם ככה והם אלי בחזרה
    זה לא הציפיות שלי (ושל אבא שלהם) כי אם הדרך שהם עושים, בכלל בכל דבר והיד/קפה/מרק חם/אקמול/עוגיות שאנחנו נותנים להם
    ו….מממ הישגים זה דבר חביב, אבל אף פרי בטן שלי לא יינזף מציון נמוך חלילה (או מעבר , רחמנא ליצלן להקבצה נמוכה יותר) , אבל מזלזול במישהו אחר, או פגיעה…אבוי להם

    זהו…התבלבלתי קצת וחזרתי לארבע שורות האחרונות שכתבת וחייכתי קצת עליהן…ואני הולכת עכשיו
    תודה, הבלוג שלך נפלא!

  8. @רועי: עניין שר החינוך לדעתי הולך עמוק יותר לדוגמא אישית שהיא חלק מאחריות שצריכה להיות לו כלפי המערכת שהוא עומד בראשה. אז אמורה.

    @עידית: תודה רבה! אני גודלתי כן להשיג ציונים טובים ("איפה עוד 2 נקודות?" על מבחן של 98) אבל עוד לא עמדתי במבחן של להגיב לציונים של הילדים שלי. קשה לי להגיד איך אני אגיב, אבל אני מקווה שאזכור של"הצטיין" משמעותו לא רק להשיג ציונים טובים אלא גם, כמו שאת אומרת, להיות אדם טוב.

    ו4 ילדים. וואו. כולי הערכה.

  9. בסוף, שלושת הילדים שלי הגיעו לבתי ספר פרטיים. מסיבות חברתיות, לא "לימודיות". פשוט לא היו להם מספיק חברים ברמתם בבתי הספר המקומיים בבית שמש.

  10. פינגבאק: איך הכל מתחיל פה | Roee-geist

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים